<h1>סמ"ג עשין סימן רכ"ד</h1>
<h2>דף ז:</h2>
בפרק האשה (פסחים צ' א') אמרינן שזב שראה שתי ראיות וספר שבעת ימים וטבל בשביעי שוחטין עליו והוא אוכל לערב, ואם ראה זוב אחר שנזרק את הדם הרי זה פטור מלעשות פסח שני, וכן שומרת יום כנגד יום שטובלת ביום השמור שוחטין עליה והיא אוכלת לערב ואם ראתה דם אחר שנזרק דם הפסח פטורה מלעשות פסח שני, ואין שוחטין על הנדה בשביעי שלה שהרי אינה טובלת עד ליל שמיני ואינה ראויה לאכול קדשים עד ליל תשיעי, מחוסרי כיפורים שחל יום הבאת קרבנותיהם בארבעה עשר שוחטין עליהם ומקריבין קרבנותיהם בארבעה עשר בין קודם שחיטת הפסח בין לאחר שחיטת הפסח ואוכלין פסחיהן לערב, ואין שוחטין עליהן עד שימסרו קרבניהם לבית דין שמא יפשעו ולא יקריבו אותן (רמב"ם קרבן פסח פ"ו הל' ג'—ד'). עוד בפרק האשה (צ"ב א') תניא מצורע שחל שמיני שלו להיות בערב פסח, וצריך לבא בשער ניקנור ולהכניס ידיו לבהונות לעזרת ישראל והותרה לו ביאה זו שהיא במקצת ושער נקנור עצמו לא נתקדש בקדושת עזרה, ופירש רבינו יעקב הטעם כדי להגן על המצורעים מפני החמה והגשמים (יבמות ז' ב' תד"ה זה), וראה קרי בו ביום וטבל אמרו חכמים אף ע"פ שאין טבול יום אחר נכנס לעזרת נשים כדתנן במסכת כלים (פ"א מ"ח), זה נכנס מוטב יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה איסור שאינו אלא מדבריהם שנגזר בימי יהושפט כמו שאומר שם.
<h2>דף ע:</h2>
כשם שמילת עצמו מעכבתו מלעשות הפסח כך מילת בניו קטנים ומילת כל עבדיו בין גדולים בין קטנים מעכבת אותו שנאמר המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, ואם שחט קודם שימול אותו הפסח פסול, וכן טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבת אותו ודבר זה מפי הקבלה שהטבילה לשפחות כמילה לעבדים, הקטן אין מילת עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבת אותו מלהמנות על הפסח שנ' וכל עבד איש להוציא את הקטן (רמב"ם קרבן פסח פ"ה הל' ה'—ו').
